שלום, אורח   התחברות
חיפה פורומים צור קשר
 
גם וגם  

ירושלים סיטי - חבל על הפנאי

הפכו אותנו לדף הבית ירושלים המדריך המלא  ל ירושלים, מכיל מידע על מסעדות, בתי קפה, תיאטראות, הצגות תערוכות ועוד הרבה בירושלים.
ראשי לאכול לשתות לשבת לקנות להתפנק לזוז לצאת לישון לקרוא לטייל להתחבר Eng
 
כרטיסים ברגע האחרון
 
 
 
חיפוש למי מיקום, סוג, רחוב ועוד
 
גם וגם
 

הצטרפו אלינו

תתחילו לבנות את ירושלים שלכם – המקומות, האירועים והאנשים

גם וגם

 
 

גם וגם

3.9.2009  
 
 
גיארליך
פותחת דף חדש
כל ספר הוא עולם בפני עצמו: בין הדפים מסתתרים חיים שרק מחכים להתעורר
כתבות נוספות :
  • אתה מהכבשים, לא מהזאבים
  • חדשות ספרותיות #10
  • מלחמה זה מצחיק
  •  
    "באלעאלם יש תמיד שכבה מתחת לשכבה, קפלולים, מגרות עם אינספור תחתיות כפולות" – על "קול צעדינו" לרונית מטלון.
    לחץ לצפיה בגלריה

    צילום עטיפת הספר

    • כתוב תגובה
    • שלח לחבר
    • שתף בפייסבוק
    • Bookmark and Share


    לפני כחודשיים הוא כמעט זכה בפרס ספיר (היוקרתי?), לפני כחודש הוא זכה בפרס ברנשטיין (היוקרתי!) ונבחר לרומן העברי המצטיין של השנה האחרונה (ובצדק) ובימים אלה ממש הוא מודפס מחדש במהדורה נוספת.

    הזדמנות מצויינת לכתוב על "קול צעדינו", הרומן האחרון של רונית מטלון, אחת הסופרות האיכותיות והמרגשות ביותר שמסתובבות פה, אשר בין ספריה נמנים "זה עם הפנים אלינו", "שרה שרה", "זרים בבית", "קרוא וכתוב" והנובלה "גלו את פניה".

    קול ואין-קול
    הרומן השלישי של רונית מטלון, "קול צעדינו", נפתח בקול צעדיה של האם, "האמא". זהו קול שהוא בעצם "אין-קול", שמקבל את ממשותו דווקא דרך "השקט המוחלט, המלא תוכן" (עמ' 9) המסמל את כניסתה הצפויה לבית.

    אבל למעשה, בין "קול צעדינו" שבכותרת הספר לבין "קול צעדיה", הפותח את הפרק הראשון ("קול") מתוך עשרות הפרקים הקצרצרים המרכיבים את הרומן, מופיע עוד קול של צעדים: "קול צעדים מהדהד בזיכרון", שורה מתוך שירו של ת''ס אליוט המתנוססת במוטו של הספר.

    הדחיסות הזו של הקולות (או האין-קולות) מתקשרת היטב לקולות הרבים המופיעים ברומן, העולים ממנו, הנארגים לתוכו, המסמלים את הזכרונות שהרומן מספר: הקול של "האמא", הדמות הדומיננטית בספר, הקול של "הילדה", הלא היא המספרת-הסופרת, הקול של סמי וקורין האחים, הקול של נונה הסבתא.

    וגם הקול של מוריס, האב שהוא בעצם היעדר-אב, שאסור לקרוא לו במילה "אבא", מילה "שאי אפשר להעלות אותה על השפתיים או על הלב" (עמ' 266), שמתאפיין הן דרך היעדר-הקול של שתיקותיו המרובות והן דרך הפרקים השלמים, הכתובים בקולו ומשחזרים את משנתו הפוליטית, זועקים את 'הקול המזרחי' - שלל קולות המתקיימים בפוליפוניה, שמצליחה להכיל את כולם זה לצד זה, ואפילו זה בתוך זה.

    "האמא", בהא-הידיעה, פותחת את הרומן וחותמת אותו, מניעה אותו בתנועתה שהופכת לתנועתו: דיפוזית, אסוציאטיבית, חסרת שקט ומנוחה, קופצנית. ולכן, בעצם, הפתיחה אינה פתיחה והסיום אינו סיום: אין שום ציר עלילתי-לינארי, המונע מקשרים של סיבה ותוצאה או זמן ומקום.

    כמו הקפיץ שהוא האמא ("ועוד היה הקפיץ, שום דבר אחר כמעט מלבד הקפיץ", כותבת המספרת על האמא בעמ' 364) כך גם הפרקים קופצים מהאחד לשני, בתנועה אסוציאטיבית ומהירה: הלחם שהאמא טובלת בכוס התה עם החלב בסוף הפרק הראשון הופך מיד לכותרת הפרק השני, הפרט שחתם את הזכרון הנוכחי מוביל היישר לזכרון הבא, כמו פותח סוגריים לעוד סיפור, שבתורן יפתחו סוגריים נוספים - זוהי הדרך היחידה שבה ניתן לספר את הסיפור הזה.

    הזמן ברומן הוא אף פעם לא ספציפי, אלא "הווה מתמשך" (המופיע גם הוא כבר במוטו של הספר) שבו חיה המשפחה, "זמן שלא היה בלוח-השנה" (עמ' 343). הספר מסרב למכניקה הסדורה של עבר-הווה-עתיד, מלגלג עליה: "עכשיו צריך לכתוב 'לימים', ואני אכתוב 'לימים'", כותבת המספרת (עמ' 258), ואף פותחת פרק חדש הנקרא "לימים".

    אלא שמיד בפתיחתו נכתב: "'לימים' היתה המילה של ההווה המתמשך, של הידיעה המתהווה, לא של ההבנה העתידית שנכלאה בתוך סיפור העבר" (עמ' 259), ולכן ה'לימים' לא סוגר דבר, "והשורה התחתונה של הסיפור, כל הסיפורים, היתה פתיחה בסיפור חדש, לא לגמרי אחר" (שם), בדיוק כפי שהשורה התחתונה, האחרונה, של כל פרק, פותחת פרק חדש, דומה לקודמו אבל גם שונה, חלק משרשרת שאין לה לא ראשית מוחלטת ולא סיגור מוחלט, שמצויה בתנועה מתמדת, בדומה לחדרי הצריף שבו חיה המשפחה, שמשתנים שוב ושוב על-ידי האמא.

    ריבוי טקסטים
    הרומן מכנס בתוכו לא רק קולות רבים אלא גם טקסטים רבים - קטעים מתוך אתר אינטרנט העוסק בגננות, פרקים מתוך הרומן "הגברת עם הקמליות" של אלכסנדר דיומא הבן (בתרגומה של אירית עקרבי, הספריה החדשה), קטעי הגות של מוריס, וגם שפות נוספות: ערבית וצרפתית.

    הכל מתקשר לצריף, לבית, לאמא שהיא הצריף ("היא לא היתה עוד מישהו, היא היתה הצריף", עמ' 39), למשפחה. קטעי הגינון המדגישים כי את גיזום הורדים "יש לעשות בשלבים" (עמ' 367) עומדים בניגוד לפעולה המיידית של האמא, לקפיץ החבוי בה ומניע אותה.

    סיפור האהבה הגדול בין מרגריט וארמן עומד אל מול סיפור האהבה הגדול אף הוא בין האמא ומוריס ("אין ולא היתה באלעאלם אהבה כמו האהבה של מוריס והאמא", אומרת הנונה, עמ' 343), אך בו מתחלפת הרומנטיקה האידילית של הרומן של המאה התשע-עשרה בנטישה, אלימות והיעדר - הזוג אינו מתאחד או כמה לאיחוד, הוא בעיקר שני פרטים יחידים, אי-זוגיים, נוגעים לרגע ונפרדים.

    העברית, הערבית והצפרתית הן השפות של הצריף, ובהן מסופר הסיפור, בצירוף הזה של שלוש השפות שאינן עוברות רדוקציה לעברית 'בנגוריוניסטית' ושאינן מעלימות את 'הדיבורי' לטובת 'הספרותי'.

    הקול, כאמור, הוא גם "אין-קול", והסוף הוא בעצם גם פתיחה, והמשחק הזה בין ניגודים מופיע לכל אורך הרומן: האמא היא הצריף, אבל היא גם מובחנת ממנו ("בניגוד לאמא, הצריף כן החזיק במסורת", עמ' 194), היא זקוקה ל"בסיס", אך מתקיימת במרחב שבו "לא היה בסיס, לא באמת" (עמ' 47).

    פניה של האמא לפני מותה הן "הצירוף הזה של מתח ורכות... מין עליצות כבושה" (עמ' 55), כשאומרים לנונה שהילדה נראית בריאה רק זריקת פנצילין יכולה להציל אותה מהמחלות ש'ברכת הבריאות' טומנת בחובה, היושר הגמור הוא גם "שקר גמור" (עמ' 189) והדרך היחידה שבה ניתן להתנהל בעולם היא באמצעות "המופע הזה של כוח ואפילו כוחנות, כתגובה לאין אונים פנימי וערעור" (עמ' 187).

    הצירוף הזה של ניגודים הוא הסירוב לסדר, למוחלטות, להעמדת הפנים של אמת אחת ושל נרטיב אחד. הוא מתקשר להווה המתמשך, שמבטל בתוכו את הניגוד הבוטה של עבר ועתיד, לפוליפוניה ולנרטיבים השונים, לתזזיתיות של הפרקים והקישורים האסוציאטיבים ביניהם, ולמעברים בין גוף ראשון וגוף שלישי. הוא מאפשר ריבוי: גם-וגם במקום או-או.

    חוויה חושית
    הריבוי בא לידי ביטוי גם בדומיננטיות של החושים בספר. לא רק הקול, אלא גם הראייה והמישוש והטעם והריח. הספר גדוש בתמונות ובהתבוננות בתמונות - ממשיות או מדומיינות - והמבט נתפס בו כדבר דרמטי ("מרכזיות המבט ואפילו גורליותו", עמ' 21).

    המבט מתקיים לצד העיוורון: גם נונה העיוורת וגם סמי בעל העין הפגועה אינם מוותרים על מבטם, על הכוח של המבט, על ההתבוננות. נונה מחפה על אי-יכולתה לראות דרך מישוש תמידי וסמי משקע עצמו ב'עבודות ידיים': בנייה, הלחמה, הרכבה, וכו'.

    גם הריח דומיננטי ברומן. אי אפשר לספר את הסיפור, המועבר, כלשון הכריכה האחורית, "באהבה גדולה ובעוצמה רגשית", בלי להתעכב על היסוד החושי, על הקול והריח והמראה שעולה מן הדמויות ומעצב אותן.

    "קול צעדינו" הוא סיפור על משפחה החיה בצריף וחצי בשכונת שוליים של ישראל של שנות החמישים והשישים, על אב נוכח-נפקד, על קיפוח המזרחים, על ניתוק ועקירה ונסיונות בנייה-מחדש, על יחסי אם וילדים ועל אהבה חסרת גבולות, אבל הוא גם סיפור שמערער על הקונבנציות של 'התחלה' ו-'סוף', שבו התנועה האינסופית היא חלק מהתגלמות ההתקשרות והשייכות, ושבו - כמו ב"אלעאלם", בעולם - "יש תמיד שכבה מתחת לשכבה, קפלולים, מגירות עם אינספור תחתיות כפולות" (עמ' 310).

    ("קול צעדינו", רונית מטלון, הוצאת עם-עובד, 2008) 

     
    שלח לחבר שתף בפייסבוק כתוב תגובה
     
    עוד בירושלים סיטי
    לחץ לצפיה בזקנים חסרי מנוח
    זקנים חסרי מנוח
    "לצוד פילים" מסתמן כלהיט הישראלי של הקיץ, אבל איתמר רייצס עדיין מאמין שרשף לוי מסוגל ליותר
        
     
    ערכים
    למעלה מחצי מיליון איש ב-35 מדינות שמעו הרצאות וסדנאות מרתקות בכל נושאי החיים הכי מעניינים מזווית של חכמת היהדות האוטנתית לצבור חילוני–משכיל. המעוניין ללמוד ולהכיר.

    הצטרפו אלינו

    תתחילו לבנות את ירושלים שלכם – המקומות, האירועים והאנשים

     
    רוצה שידעו מה את/ה חושב/ת ? להוספת דעתך לחץ/י כאן
      גם וגם
    הצגות| הרצאות| מוסיקה, הופעות| מופעים| מכירה| מסיבות| סדנאות| סיורים| ספורט| פסטיבלים| שווקים| סרטים| תערוכות
    מפה של ירושלים| בעל עסק| שאלות ותשובות| תקנון Mycity| כל הזכויות שמורות (c) סיטי אתרים בע"מ | תקנון האתר | אודות | פירסום אירועים בירושלים | עלו על המפה
    פרסום חנוכה בירושלים | חנוכה 2012 בתל אביב, מסיבות, ארוחות | חנוכה 2012 בחיפה, מסיבות, ארוחות | חנוכה 2012 בירושלים, מסיבות, ארוחות | חנוכה 2012 בהרצליה, מסיבות, ארוחות
    פרסום סילבסטר בירושלים | סילבסטר 2013 בתל אביב, מסיבות, ארוחות | סילבסטר 2013 בחיפה, מסיבות, ארוחות | סילבסטר 2013 בירושלים, מסיבות, ארוחות | סילבסטר 2013 בהרצליה, מסיבות, ארוחות
    פרסום מסעדות, בתי קפה בירושלים| בתי קפה בתל אביב| מסעדות בתל אביב| יוגה, כושר בתל אביב| טיפוח, ספא בתל אביב| Barcelona| ג'אז בים האדום 2011|
    תל אביב : הצגות, מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Tel aviv
    חיפה : הצגות, מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Haifa
    אילת : הצגות,מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Eilat
    הרצליה : הצגות,מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Herzliya