שלום, אורח   התחברות
חיפה פורומים צור קשר
 
חירות, או תחרות?  

ירושלים סיטי - חבל על הפנאי

הפכו אותנו לדף הבית ירושלים המדריך המלא  ל ירושלים, מכיל מידע על מסעדות, בתי קפה, תיאטראות, הצגות תערוכות ועוד הרבה בירושלים.
ראשי לאכול לשתות לשבת לקנות להתפנק לזוז לצאת לישון לקרוא לטייל להתחבר Eng
 
כרטיסים ברגע האחרון
 
 
 
חיפוש למי מיקום, סוג, רחוב ועוד
 
חירות, או תחרות?
 

הצטרפו אלינו

תתחילו לבנות את ירושלים שלכם – המקומות, האירועים והאנשים

חירות, או תחרות?

 
 

חירות, או תחרות?

24.7.2012  
 
 
קוראת מחשבות
פותחת דף חדש
כל ספר הוא עולם בפני עצמו: בין הדפים מסתתרים חיים שרק מחכים להתעורר
כתבות נוספות :
  • לחיות את הטלנובלה
  • כותבים כמו שמדברים
  • ציניות לבלש היא כמו אצבעות ירוקות לגנן
  •  
    ג'ונתן פרנזן בז בספרו החדש לקנאה ולתחרות התמידית, המהוות חלק משמעותי מטבע האדם. וזו לא הביקורת היחידה שלא נחסכת מהדמויות שלו
    לחץ לצפיה בגלריה

    כריכת הספר

    • כתוב תגובה
    • שלח לחבר
    • שתף בפייסבוק
    • Bookmark and Share

     

    ככל שאני חושבת על כך יותר, קשה לי להבין למה לספר של ג'ונתן פרנזן קוראים "חירות" ולא "תחרות". כמעט כל הדמויות שם, כולל דמויות המשנה והמשנה-משנה, נמצאות בתחרות אינסופית עם הסביבה שלהן.


    גם מי שלא נמצא בתחרות ולא מקנא אף פעם, מוצא עצמו מתישהו בסיטואציה תחרותית, ואז זה הופך לחלק מהחיים שלו: הוא מתחיל להסתכל על העולם מבחוץ ולהשוות. המסר הוא שלעולם אין לנו סיכוי לחירות אמיתית; אנחנו נידונים להשוות את עצמנו לאחרים, כל הזמן.

    פרנזן מתייחס בבוז כבד לתכונה הזו. בעיניו היא מעלה צחנה ("הוא הבחין בריח עז של תחרותיות שנדף..."). כשהוא רוצה לשבח מישהו, הוא אומר שאין בו לא תחרותיות ולא קנאה. כאילו זה מקור כל הצרות הגדולות בעולם. ואולי זה אכן מקור הצרות; אנחנו הרי יודעים למה רצח קין את הבל.

    ב"חירות" אין רצח. לא פיזי, בכל אופן. יש רצח נפשי, שהדמות הראשית פטי והצלע השלישית ריצ'רד עושים לדמות הזוגית הראשית, וולטר. הם אולי אוהבים אותו, כל אחד בדרכו שלו, אבל זה לא מפריע להם לאמלל אותו ולפגוע בו. הוא גם רגיל לזה: המשפחה שלו עשתה לו בדיוק אותו דבר במשך שנים.

    המשולש הזה, פטי-וולטר-ריצ'רד, עומד בבסיס העלילה של "חירות". הוא נולד בתחילת שנות העשרים שלהם, כשריצ'רד כץ יצא עם חברתה הטובה של פטי. היא, מצידה, היתה דלוקה עליו, אבל לא היה לה סיכוי. הדרך שלה להגיע אליו בכל זאת הייתה לצאת עם השותף שלו, וולטר ברגלנדר. כמובן שהסיפור של ריצ'רד עם החברה ההיא נגמר מהר, אבל פטי מצאה עצמה נשואה לוולטר וגם נולדו להם שני ילדים.

    בודקים את הגבולות
    היום ריצ'רד הוא רוקר מזדקן (שמעולם לא הצליח), שמדי פעם מתקין דקים על גגות כדי להתפרנס. וולטר מקדיש את חייו להגנה על הסביבה, דרך חברות שמזהמות אותה אבל רוצות להרגיש שיש להן מצפון. פטי עובדת פה ושם בעבודות חסרות עניין ותוחלת, אבל רוב הזמן היא שקועה בעצמה או במישהו אחר שנראה לה ששווה להשקיע בו באותו רגע. אנחנו מקבלים אותם כשהם בני 40 פלוס ומשחררים אותם בני 50 פלוס, אחרי שהם הספיקו להסתובב בכמה מדינות, ולבדוק גבולות גם באהבה, אבל תמיד בתוך ארה"ב.

    העלילה כתובה בכמה קולות (לקול של פטי למשל קוראים "נעשו טעויות", וזה מעין ספר אוטוביוגרפי שהיא כותבת לא לפרסום). לכל אחד יש הזדמנות להציג את הצד שלו; מאוד שוויוני, מאוד מקדם את המוטו הצרפתי חירות-שוויון-אחווה. ואם נעבור רגע לחלק של האחווה בספר, הרי שהיא שוררת בין וולטר לריצ'רד, כל זמן שהראשון לא יודע מה עולל השני. היא שוררת גם בין ג'ואי, הבן של וולטר, לחבר שלו ג'ונתן. רק בין גברים יש אחווה אמיתית אצל פרנזן. לגבי הנשים? תשכחו מזה.

    פרנזן נותן במה גם לג'ואי ואחותו ג'סיקה, כדי להציג את קולם. לא חיבבתי כלל את ג'סיקה הצדקנית, המתנשאת מעל משפחתה, בדיוק כמו שאמה פטי מתנשאת מעל משפחתה שלה (אותה ג'סיקה כלל לא זכתה להכיר, בגלל אמה). הרבה יותר חיבבתי את ג'ואי, שמנסה להיות בסדר עם כולם, להיות הוגן, לרצות, לא להעיק. לא שהוא מלאך, אבל יש בו מוסר. הזכיר לי קצת, במידה מסוימת, את אנתוני ג'וניור מ"הסופרנוס".

    למעשה העלילה מתפרסת על פני יותר מעשור, שנים שבהן אמריקה השתנתה, התבלתה או התחדשה. הזעם היה תמיד, אבל הימים היו יותר ליברליים פעם, או שלפחות ככה וולטר חושב. בעיניי זה קצת מוזר, כי נראה שדווקא הליברליות מתקדמת עם השנים, ולא להפך.

    לקראת סופו של הספר מגיעה הנבואה על התמוטטות הכלכלה העולמית, ותחילתה של מהפכת הפועלים. נשמע מאוד מוכר, גם למי שחי פה. פרנזן לא מתעסק בתוצאות המהפכה, ומסתפק ברמיזה שהיא שייכת לקולקטיביסטים רדיקליים; כלומר, לא ייצא ממנה הרבה.

    הדמויות שלו אינן נזקקות למהפכה: לפטי יש איזו ירושה מסבא שלה, שמצריכה אמנם פרוצדורה אבל לא משהו רציני, ובעלה ירש בית ליד אגם. יש להם קשרים פה ושם, והם בהחלט מסתדרים; האסון הכלכלי של אמריקה קטן לעומת האסונות הרגשיים שלהם.

    אם אני עושה קלקולציה של כל הדעות שמופיעות בספר, האמת נמצאת דווקא אצל ורוניקה, האחות המחופפת של פטי: החירות האמיתית היא לעבוד לא כי אתה חייב, אלא כי אתה רוצה. שיהיה לך סכום כסף מרגיע בבנק, שיאפשר לך לעשות את הבחירה כל יום מחדש. שלא תהיה חייב לפגוש את העולם, אלא בתנאים שלך. תבחר את מי לאהוב ומתי, ותיקח בעלות על האושר שלך - מה שחלק מהדמויות בהחלט עושות בסופו של דבר. ואם מתחשק לך לכתוב על זה ספר שאורכו למעלה מ-600 עמודים, והעבודה עליו נמשכת לאורך עשור, אל תקשיב לכל מי שמבקש ממך לסיים כבר. צפצף על כל חסרי הסבלנות. הרי זוהי חירותך. אתה הרי טוב בזה. הפלת שעמום היא נחלתם של אחרים.
    ***

    ועכשיו, ציטוטים למזכרת. חייבת לומר שיש אינספור כאלה, פרנזן נהדר בזה. על כל אחד שאני מביאה פה, יש שלושה שלא:
    "היא תחרותית בצורה חולנית" (עמ' 113. על פטי)
    וולטר "כבר לא מצא במשפחתו תחרות מספקת. הוא היה זקוק לאח נוסף שהוא יוכל לאהוב ולשנוא אותו ולהתחרות בו" (עמ' 152. זה מה שפטי חושבת על מהות הקשר בין וולטר לריצ'רד)
    "המניעים שלה היו שליליים. היא התחרתה באימא שלה ובאחיות שלה. היא רצתה שהילדים שלה יהיו הנזיפה בהן" (עמ' 169. פטי שוב תחרותית להפליא. נראה לי שהבנו את הפרנציפ, אבל פרנזן עוד ימשיך עם זה לאורך הספר).
    "הרוח הקרה ועשן הקאמל של ריצ'רד התמזגו יחד כמו שמחה וחרטה" (עמ' 191. משפט שמצא חן בעיניי)
    "אנחנו רק רוצים שיהיה קצת יותר מביך לעשות ילדים. כמו שמביך לעשן" (תוכנית-העל של וולטר לצמצום האוכלוסין, עמ' 251)


    "חירות" מאת ג'ונתן פרנזן
    הוצאת עם עובד, 2012
    624 עמודים
    מאנגלית: עפרה אביגד

     

     
    שלח לחבר שתף בפייסבוק כתוב תגובה
     
    עוד בירושלים סיטי
    לחץ לצפיה בזקנים חסרי מנוח
    זקנים חסרי מנוח
    "לצוד פילים" מסתמן כלהיט הישראלי של הקיץ, אבל איתמר רייצס עדיין מאמין שרשף לוי מסוגל ליותר
        
    לחץ לצפיה בתיאטרון ירושלים
    תיאטרון ירושלים
    תיאטרון ירושלים הוא התיאטרון העירוני של ירושלים, השוכן בשכונת טלביה בעיר. התיאטרון נבנה בשנת 1971, ביוזמתם של הנדבנים מיילס וגיטה שרובר, וראש העיר טדי קולק.

    הצטרפו אלינו

    תתחילו לבנות את ירושלים שלכם – המקומות, האירועים והאנשים

     
    רוצה שידעו מה את/ה חושב/ת ? להוספת דעתך לחץ/י כאן
      חירות, או תחרות?
    הצגות| הרצאות| מוסיקה, הופעות| מופעים| מכירה| מסיבות| סדנאות| סיורים| ספורט| פסטיבלים| שווקים| סרטים| תערוכות
    מפה של ירושלים| בעל עסק| שאלות ותשובות| תקנון Mycity| כל הזכויות שמורות (c) סיטי אתרים בע"מ | תקנון האתר | אודות | פירסום אירועים בירושלים | עלו על המפה
    פרסום חנוכה בירושלים | חנוכה 2012 בתל אביב, מסיבות, ארוחות | חנוכה 2012 בחיפה, מסיבות, ארוחות | חנוכה 2012 בירושלים, מסיבות, ארוחות | חנוכה 2012 בהרצליה, מסיבות, ארוחות
    פרסום סילבסטר בירושלים | סילבסטר 2013 בתל אביב, מסיבות, ארוחות | סילבסטר 2013 בחיפה, מסיבות, ארוחות | סילבסטר 2013 בירושלים, מסיבות, ארוחות | סילבסטר 2013 בהרצליה, מסיבות, ארוחות
    פרסום מסעדות, בתי קפה בירושלים| בתי קפה בתל אביב| מסעדות בתל אביב| יוגה, כושר בתל אביב| טיפוח, ספא בתל אביב| Barcelona| ג'אז בים האדום 2011|
    תל אביב : הצגות, מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Tel aviv
    חיפה : הצגות, מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Haifa
    אילת : הצגות,מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Eilat
    הרצליה : הצגות,מופעים| הרצאות| מוסיקה, הופעות| תרבות | מסיבות| סדנאות| סרטים| אמנות| מסעדות| ברים| בתי קפה| חנויות| טיפוח| כושר| מלונות| מפה| Herzliya